החלטה בתיק רע"ב 3786/13

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ס' הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים י' צלקובניק וי' רז-לוי) בעת"א 785-10-12 בגדרו נדחתה עתירת המבקש להורות על שחרורו המוקדם מהכלא.

עיקרי העובדות

1.        המבקש מרצה עונש מאסר של 13 וחצי שנים בגין ניסיון לרצח; קשירת קשר לביצוע פשע, וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. ביום 23.7.2012 סיים המבקש לרצות שני שליש מתקופת מאסרו. המבקש פנה לוועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם מהכלא. לפני הוועדה הונחו תיקו המינהלי של המבקש; עמדת משטרת ישראל לעניין שחרורו המוקדם; רישום פלילי; מידע מודיעיני; תוכנית שיקום פרטית מטעמו של המבקש; הערכת מסוכנות מטעם המבקש, ותסקיר מטעם שירות המבחן לנוער שהוגש במסגרת ערעור לבית המשפט העליון. לאחר בחינת כלל המסמכים, ושקילת טענות הצדדים, החליטה ועדת השחרורים ביום 4.9.2012 לדחות את בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם על תנאי. הוועדה קבעה כי אין ראיה לכך שהמבקש אכן עבר תהליך שבסופו ניתן לומר שמסוכנותו פחתה. לחובת המבקש מספר רב של עבירות משמעת בזמן מאסרו, הכוללות בין היתר, דחיפת סוהר, השתתפות בשביתת רעב, וחוסר בציוד שב"ס. בתסקיר משלים שהוגש בעניינו נכתב אמנם כי המבקש הביע חרטה עמוקה על מעשיו, אולם אין לדעת האם מדובר בחרטה כנה והאם המבקש עבר הליך כלשהו שממנו ניתן ללמוד כי מסוכנותו אכן פחתה. הוועדה דחתה את טענתו של המבקש על כך שנבצר ממנו לעבור הליך טיפולי בכלא בשל היותו אסיר בטחוני, וקבעה כי מעולם לא פנה לבקש טיפול סוציאלי. אם אכן היה זכאי לקבלת טיפול, היה עליו לפנות ולבקשו. הוועדה הוסיפה וציינה כי אין ספק כי העבירות שביצע המבקש, עשה על רקע אידיאולוגי. על המבקש מוטל הנטל להוכיח כי זנח את הקו האידיאולוגי שהנחה אותו, וכל עוד לא עשה כן, קיים חשש להישנות מעשים דומים בעתיד. הוועדה קבעה כי למבקש נותר לרצות עוד תקופת מאסר ארוכה של ארבע וחצי שנים, ותוכנית השיקום שהוגשה מטעמו אינה מספיקה כדי לנטרל את מסוכנותו. נגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי.

2.        בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של המבקש. בפסק הדין נקבע כי לאסירים אין זכות קנויה לשחרור על-תנאי. לצורך שחרורו על המבקש להראות כי הוא ראוי לשחרור מוקדם, וכי אינו מסכן את הציבור. ועדת השחרורים קבעה כי המבקש אינו ראוי לשחרור על-תנאי בשל המסוכנות הנשקפת ממנו, ולא נפלה טעות בקביעה זו. הוועדה הביאה במניין שיקוליה את המלצות שב"ס ואת עמדת המשטרה אשר הציגה מידע חסוי על אודות קשריו השליליים של המבקש בכלא. אין להתעלם מהעמדות האידיאולוגיות שבהן החזיק המבקש, לפחות בעת ביצוע המעשים. המבקש ביקש לפגוע דווקא ביהודי, וטענותיו כי המעשים לא בוצעו על רקע אידיאולוגי נדחו. עוד צויין כי עד היום מביע המבקש הזדהות עם שובתי רעב בכלא, אשר פועלים ממניעים אידיאולוגיים. בית המשפט המחוזי מצא כי המבקש אמנם מצטער על הפגיעה בקורבן, אך יותר מכך הוא מצטער על חייו-שלו שנפגעו בשל מעשיו, ואין כל אינדיקציה לכך שהמבקש נטש את דרכו האידיאולוגית שהביאה אותו לפעול בתיק נשוא מאסרו כפי שפעל. ועדת השחרורים איננה מחוייבת לקבל את המלצות חוות הדעת הפרטית שהוגשה בעניינו של המבקש. המבקש ריצה עונש מאסר בעבר ואף שוחרר שחרור מוקדם, אולם הוא לא הפנים את חומרת מעשיו וחזר לדרכו הרעה. הליך שיקומו של המבקש צריך היה להתחיל בטרם שחרורו, והמבקש לא עמד בנטל להוכיח כי אכן החל בהליך מסוג זה, ולפיכך אין להעתר לבקשתו. נגד פסק הדין הזה הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי.

עיקרי בקשת רשות הערעור

3.        לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי ביצע את העבירות על רקע אידיאולוגי. על-פי הדוחות שהוגשו, הרקע האידיאולוגי הוא מימד נוסף באישיותו ובנסיבות הסתבכותו של המבקש, אך זוהי איננה הסיבה היחידה. דחק ורקע סוציאלי עמדו ברקע לביצוע העבירות. לטענת המבקש, במהלך מאסרו שינה באופן מהותי את התנהגותו וזנח את דרכו הרעה. דחיית טענותיו בהקשר זה, לדבריו, היא בלתי סבירה. המבקש הוסיף כי בקשתו מעוררת עניין משפטי מהותי, שכן לטענתו אסיר בטחוני לעולם לא יצליח לעמוד ברף ההוכחה הגבוה הרובץ על כתפיו להוכיח כי זנח את האידיאולוגיה שהובילה אותו לביצוע העבירות. אסירים בטחוניים אינם זכאים לקבלת טיפול, ורק לאחרונה הוסרה המגבלה ושונו הוראות הפקודה שאסרו על מגע בין אסירים בטחונים לבין הצוות הסוציאלי בבית הסוהר. ככל שידוע למבקש, הוראות אלה טרם מיושמות. המבקש לא בא במגע עם השירות הסוציאלי, ובשל עובדה זו תסקיר המבחן שהוכן בעניינו לא כלל חוות דעת מטעם השב"כ שיהיה בה כדי להפריך או לאשש את טענותיו על אודות שינוי באורחותיו. עוד טען המבקש כי במצב הדברים שבו לא בא במגע עם גורמים טיפוליים, היה מקום להעניק משקל גבוה יותר לחוות הדעת הפרטית מטעמו, אשר העידה על חרטה כנה ואמיתית ועל שינוי מהותי בדרכיו. לטענת המבקש, לא היה מקום לשקול את משך תקופת המאסר שנותרה לו לרצות במסגרת שיקולי הוועדה. משך המאסר אינו רלוונטי למידת המסוכנות הנשקפת ממנו.  המבקש ציין כי החומר החסוי אשר עליו התבססה המשטרה, עניינו בידיעה מודיעינית המלמדת על כך שהוא מקבל קצבה ממשרד האסירים הפלסטיני. קצבה זו מוענקת לכל תושבי איו"ש המרצים עונשי מאסר בארץ, ללא קשר לסיבת מאסרם. אין במידע זה כדי לקשור את המבקש לארגון עויין או לאידיאולוגיה כלשהי. אשר על כן ביקש המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי תבוטל וכי תענה בקשתו לשחרור מוקדם במסגרת תוכנית שיקום מתאימה. לחלופין ביקש המבקש להחזיר את הדיון אל ועדת השחרורים לבחינה מחודשת.

עיקרי התשובה

4.        המשיב טען מנגד כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף, משום שאינה מעלה סוגיה משפטית חדשה או עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. גם לגופם של דברים סבור המשיב כי דין הבקשה להידחות, מכיוון שלא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. ככלל, משנגזר על אדם לרצות תקופה מסויימת מאחורי סורג ובריח, עליו לרצות את מלוא התקופה. קיצור תקופת מאסרו של אסיר יתאפשר אם יוכח כי האסיר ראוי לשחרור, וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. נטל השכנוע בעניין התקיימותם של תנאים אלה רובץ לפתחו של המבקש. המבקש לא עמד בנטל זה, ובצדק נדחתה בקשתו. טענותיו של המבקש לעניין אי-שילובם של אסירים בטחוניים בפעילויות שיקום, דינן להידחות. לאחרונה תוקנה פקודת בתי הסוהר וכיום קיימת אפשרות לשילוב אסיר בטחוני בפעילויות שיקום, ככל שהאסיר נמצא מתאים לכך. אמנם, בשל הצורך במיפוי כלל הפעילויות ועיגונן בתקנות, טרם הוחל בשילובם של אסירים בטחוניים בפעולות שיקום, אולם קיימת אפשרות של בחינה פרטנית של כל אסיר ואסיר לצורך בדיקת שילובו בפעילויות השיקום השונות. בעניין דנן, המבקש לא פנה ולא הגיש בקשה להשתלב בתוכנית טיפול או שיקום במהלך מאסרו. ככל שהמבקש היה פונה בעניין זה, הייתה נבחנת התאמתו על-פי נתוניו האישיים. עוד הוסיף המשיב וציין כי בעניין דנן נקבע באופן חד-משמעי כי עבירותיו של המבקש בוצעו על רקע אידיאולוגי, ואין לקבל את מסקנותיה של חוות הדעת הפרטית שהוגשה על אודות מסוכנותו של המבקש. מסוכנותו היא רבה, הוא המשיך בקו האידיאולוגיה המנחה אותו גם במהלך מאסרו, ואין הצדקה לשחרורו המוקדם.

דיון והכרעה

5.          דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה עקרונית, אלא נושא פרטני של המבקש. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות כללית החורג מנסיבותיו הפרטניות של האסיר הספציפי (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 3482/12 אמסלם נ' משטרת ישראל (18.7.2012)). הבקשה שלפניי לא באה בגדר המצבים הללו. גם לגופם של דברים, דין הבקשה להידחות. כפי שציין בית המשפט המחוזי, המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי הוא ראוי לשחרור מוקדם, וכי לא נשקפת ממנו מסוכנות לשלום הציבור. אין פגם בקביעה כי מעשיו של המבקש בוצעו על רקע אידיאולוגי. המבקש חיפש קורבן יהודי - באשר הוא יהודי - כדי לפגוע בו. גם ידוי האבנים נעשה כלפי רכב מג"ב, מתוך מניע אידיאולוגי. אין מדובר בעבירה הראשונה של המבקש. בעבר ריצה מאסר בגין ידויי אבנים. כותבי חוות הדעת הפרטית מטעם המבקש לא הסבירו כיצד הגיעו למסקנה כי המערער עבר שינוי עמוק וזנח את דרכו העבריינית. גם במהלך מאסרו בכלא השתתף המערער בפעולות מחאה והביע הזדהות עם שובתי רעב בכלא, אשר פועלים ממניעים אידיאולוגיים. לחובתו גם עניינים מתחום המשמעת בכלא. בחינת המכלול, בהתבסס על מלוא החומר ממקורות שונים והערכות מקצועיות, העלתה כי עדיין קיימת מסוכנות מצדו של המבקש, ואינני סבור כי יש להתערב במסקנה זו.

6.        זאת ועוד: אין בידי לקבל את טענת המבקש על אי-הכללתו בתוכנית שיקום בשל היותו אסיר בטחוני. כפי שציין המשיב, קיימת כיום אפשרות לשילובם של אסירים בטחוניים בפעילויות שיקום, בהתאם לבחינה פרטנית לגבי נסיבותיו של כל אסיר. המבקש לא פנה מעולם בבקשה להשתלב בתכניות טיפול או שיקום במהלך מאסרו. אילו פנה, היתה נבחנת התאמתו להשתלב בפעילות שיקום הולמת, באופן פרטני. על מנת לזכות בשחרור מוקדם, יש להראות תחילתו של הליך שיקומי במהלך המאסר. המבקש לא הראה שינוי שחל בו בין כתלי הכלא, בטרם ביקש להשתחרר; ותכניתו העתידית, לאחר שחרורו, אין בה די. כאמור, החלטת ועדת השחרורים בדין יסודה; פסיקת בית המשפט המחוזי נכונה; ואין הצדקה להתערבות ערעורית. אשר על כן, הבקשה נדחית.

הערה על שילובם של אסירים בטחוניים בפעילויות שיקום

7.        בשולי ההחלטה אציין כי נושא שילובם של אסירים בטחוניים בפעילויות שיקום עומד על הפרק, והוא חשוב. בתיקון מספר 42 לפקודת בתי הסוהר, אשר התקבל בכנסת ביום 8.5.2012, נקבע הכלל בדבר זכאותו של כל אסיר "להשתלב בפעילות פנאי או חינוך בהיקף ובתנאים כפי שייקבעו בתקנות ובפקודות השירות" (סעיף 11ג לפקודה). על נציב בתי הסוהר לבחון אפשרויות לשיקומו של אסיר שהוא אזרח ישראלי או תושב ישראל ולנקוט צעדים להבטחת שילובו המרבי בפעילויות שיקום בין כתלי בית הסוהר (סעיף 11ד(א) לפקודה). שילובו של אסיר בפעילויות שיקום יעשה ככל שימצא מתאים לכך, "במועד, בהיקף ובתנאים כפי שייקבעו בתקנות ובפקודות השירות" (סעיף 11ד(ב) לפקודה). נמסר על עבודת מטה שנעשית באשר לקביעת סוגי פעילויות הפנאי והשיקום, בשים לב לעבירות, לטיבן, לנסיבותיהן, להישנותן, ובהתחשב במאפיינים השונים של סוגי האוכלוסיות בבתי הסוהר. לא דומה אוכלוסיית האסירים הבטחוניים לאוכלוסיית עברייני אלימות, מין, סמים - לא דומים אלו לאלו - ולא לאוכלוסיית עברייני מס, מרמה וניירות ערך, וכיוצא בהבדלים הללו שמשליכים גם על תכניות השיקום. גופי מדינה שונים יושבים על המדוכה, על מנת למפות את כלל פעילויות הפנאי, החינוך והשיקום הנעשות בשב"ס, ולעגנן בקודקס מקיף שיכלול שורה ארוכה של מאפיינים, כללים ותנאים, כפועל יוצא מתיקון החקיקה הנ"ל. אין במלאכה האמורה כדי לגרוע מן ההסדר התקף היום, ולפיו נעשית בדיקה פרטנית לגבי כל אסיר ואסיר לבחינת אפשרות שילובו בפעילויות שונות בין כתלי הכלא, בכלל זה פעילויות שיקום. כך נעשה גם לגבי אסירים בטחוניים, אזרחי ישראל או תושביה, שניתן להחזיקם שלא בנפרד מאסירים פליליים, וללא הטלת מגבלות מיוחדות המוטלות ברגיל על אסירים בטחוניים. הנושא מוסדר כיום בגדרי הכללים ביחס לאסירים בטחוניים בפקודת נציבות שב"ס 03.02.00 שעודכנה לאחרונה ביום 26.12.2011. לאסירים הממלאים אחר התנאים המקדמיים כנ"ל, נערכת פגישת אבחון עם עובד/ת סוציאלי/ת לשם הערכת התאמתם לפעילות שיקום, ומי שאותרו כמתאימים בהתאם לשיקול הדעת של גורמי הטיפול המקצועיים, משתלבים בהליכים לקראת שיקום. מטבע הדברים, שב"ס אינו מקיים קבוצות לטיפול יעודי לגבי אסירים בטחוניים. הרקע האידיאולוגי שבבסיס ביצוע העבירות הללו בדרך כלל - פוליטי, לאומי או דתי - אינו מאפשר התייחסות טיפולית קבוצתית כמו לגבי נטייה עבריינית או סטייה התנהגותית שמאפיינת אוכלוסיות אחרות בבתי הסוהר. אכן, כדברי ב"כ המשיב, שיקום שנועד לשנות אידיאולוגיה פוליטית, לאומית או דתית, עלול להיתפס כמעין 'חינוך מחדש' מצד השלטון את אלו המתנגדים לו והנאבקים עמו מתוך מניע אידיאולוגי.

8.        ציינתי את הדברים האחרונים על מנת להצביע מחד גיסא על הבעייתיות, אך מאידך גיסא על ההכרח בפעילויות שיקום גם לגבי אסירים בטחוניים, כשהמפתח הוא כנראה בטיפול פרטני מקצועי שיהא בו כדי ליתן מענה למצוקות נפשיות, כמו גם לצרכים טיפוליים-שיקומיים בהיקף נרחב יותר, ככל הניתן, בהתחשב עם תנאי ההחזקה של האסירים. חזקה על שב"ס - וכך מתחייב מן התיקון החקיקתי הנ"ל לפקודת בתי הסוהר - כי העיגון בתקנות ובפקודות הנציבות שעליו שוקדים עתה, יבטיח בחינה  פרטנית לגבי כלל האסירים - בכללם אסירים בטחוניים, אזרחי ישראל או תושביה -   על מנת להבטיח את שילובם המרבי בפעילויות שיקום בין כתלי בית הסוהר.

           ניתנה היום, ‏י"ב באלול התשע"ג (‏18.8.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עב+הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: